החלטה בתיק בש"פ 6611/10

           לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.        בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בנצרת, מיוחסות למשיבים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק שלא כדין, קבלת נכסים שהושגו בפשע ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 499(א)(1), 144(ב), 411, 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). למשיב 2 מיוחסות בנוסף עבירות של נשיאת נשק שלא כדין (אביזר) והחזקת נשק שלא כדין (אביזר), לפי סעיפים 144(ב) סיפא ו-144(א) סיפא לחוק העונשין.

2.        לפי פרטי האישום הראשון, המשיב 1 הצטייד בכלי נשק (להלן: האקדחים), ביודעו כי אלה הושגו בפשע, והטמינם בביתו (להלן: הבית) עם תחמושת מתאימה כשהם טעונים ודרוכים לירי. כל זאת, על פי הנטען, בידיעתו והסכמתו של המשיב 2. בנוסף, הצטייד המשיב 1 בקופסת נפצים (להלן: הנפצים), שאותה הטמין בארון שבביתו. ביום 15.12.09, הגיעו בלשי משטרת ישראל לביתו של המשיב 1 מצוידים בצו חיפוש. במועד זה שהו שני המשיבים בבית. המשיבים התמהמהו בפתיחת שער הכניסה לבית, על-פי הנטען, על-מנת לעכב את החיפוש המשטרתי, תוך שהם מכמינים את האקדחים בתוך דליי צבע. האקדחים והנפצים אותרו על-ידי כלב משטרה. לפי פרטי האישום השני, בעת שיצאו המשיבים מביתו של המשיב 1 ביום 15.11.09, עוכבו השניים על-ידי בלשי המשטרה. במהלך חיפוש על גופו של המשיב 2, נתפסה כוונת טלסקופית המותאמת לנשק מסוג M-16 צה"לי (להלן: הכוונת). הכוונת נגנבה מצה"ל במועד בלתי ידוע, ומספרה הסידורי טושטש באופן שאינו מאפשר את זיהויה.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. ביום 13.1.10 נעתר בית משפט השלום (כב' סגנית הנשיא, השופטת ל' יונג-גפר) לבקשה בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה נגד שני המשיבים. עוד נקבע, כי נוכח העבירות המיוחסות להם קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית שלא נסתרה והיא אף מקבלת משנה תוקף נוכח עברם הפלילי המכביד של המשיבים. עוד נקבע, כי נוכח התנהגותם של המשיבים בעת האירוע נושא האישום הראשון קיים חשש לשיבוש הליכי משפט וחשש זה מקים עילת מעצר נוספת. בית המשפט שלל אפשרות לשחרר את המשיבים לחלופת המעצר, בין היתר, בשל המסוכנות הנשקפת ממעשיהם ובשל התרשמותו כי אם ישוחררו, ימשיכו בביצוע המעשים שתכננו לבצע עובר למעצרם. 

4.        ביום 13.1.10 השיבו המשיבים לכתב האישום, וכפרו ברוב הסעיפים המיוחסים להם. התיק נקבע להוכחות לחודשים מרץ-אפריל 2010 (שני מועדים). במועד הראשון, נשמעו עדויותיהם של שלושה עדי תביעה. במועד השני, נשמעו עדויותיהם של שישה עדי תביעה נוספים. שמיעתם של שני עדי תביעה נוספים לא התאפשרה במועד זה בשל תקלה טכנית במכשיר הוידיאו בבית המשפט והתיק נקבע למועד נוסף בחודש מאי 2010. כמו-כן, לבקשת המבקשת, נוספו ארבעה עדי תביעה נוספים. בדיון שנערך בחודש מאי, נשמעו שלושה עדי תביעה נוספים, אך בשל הישנותה של התקלה הטכנית במכשיר הוידיאו באולם בית המשפט, שמיעת העדויות לא הושלמה והתיק נקבע למועד נוסף, לקראת סוף חודש יוני 2010. במועד אחרון זה, הושלמה עדותם של שני עדי תביעה, אך שמיעת עדותו של עד התביעה האחרון לא התאפשרה, בשל תקלה טכנית נוספת. בשלב זה, הציע בית המשפט לחרוג מסדרי הדין ולהתחיל בשמיעת פרשת ההגנה, אך באי-כוח המשיבים סירבו להצעה זו. הצעתו של בית המשפט לקבוע מועד נוסף למחרת אותו יום, לא התאפשרה מטעמי לוח זמנים של בא-כוח המשיב 1, והתיק נקבע לתזכורת ליום 30.6.10. בישיבת התזכורת, נקבע המשך שמיעת הראיות ליום 4.10.10. לעת הזו, עצורים המשיבים מזה תשעה חודשים ומשפטם טרם הגיע אל סיומו, ועל רקע זה הוגשה הבקשה שלפניי.

5.        המבקשת טוענת כי המסוכנות הנשקפת מן המשיבים, אשר החזיקו - לפי הנטען - נשקים טעונים ודרוכים לירי, היא משמעותית ומצדיקה את הותרתם במעצר. לשיטתה, עברם הפלילי המכביד של שני המשיבים ועונשי המאסר המותנים התלויים ועומדים נגד המשיב 1, אינם מאפשרים להפיג מסוכנות זו בדרך של שחרור לחלופת מעצר. עוד נטען כי בשל אופן התנהגותם של המשיבים בעת החיפוש שבוצע בביתו של המשיב 1, החשש משיבוש הליכים עומד בתוקפו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי משפטם של המשיבים מתנהל בקצב סביר, ואלמלא העיכובים הטכניים היתה מסתיימת פרשת התביעה. לטענתה, בית המשפט קבע כי במועד ההוכחות הקרוב (4.10.10) יישמעו גם סיכומי הצדדים, ויש לקוות כי התיק יתקדם משמעותית במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת.

6.        המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, התקלות הטכניות שהביאו לעיכוב משמעותי בהתנהלות ההליך לא נגרמו בעטיים אלא נבעו מחוסר הכנה של המבקשת. עוד נטען כי המבקשת הגישה בקשה לצירוף ארבעה עדי תביעה נוספים בשלב מאוחר, ובכך גרמה לעיכוב נוסף בהתקדמות ההליכים. בא כוחם של המשיבים טוען כי בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שההליך מתנהל בקצב סביר, ובהתאם, אין להאריך את מעצרם של מרשיו. בא-כוח המשיבים הסביר, כי לא ניתן היה להיעתר להצעותיו של בית המשפט להתחיל בפרשת ההגנה טרם שהסתיימה פרשת התביעה, משום שהיה בכך כדי להזיק להגנתם של מרשיו. המשיבים אינם מסכימים לטענת המבקשת שלפיה ניהול ההליך העיקרי יגיע לכדי סיום בקרוב. לטענת בא-כוחם, פרשת ההגנה תכלול מספר לא מבוטל של עדים, וכן יידרש דיון בטענת "אין להשיב לאשמה" שבכוונתו להעלות. באשר למסוכנות, טען בא כוחם של המשיבים כי הנפצים המוזכרים באישום הראשון אינם נחשבים כנשק אלא לכל היותר כצעצוע מסוכן. אשר למשיב 2, נטען כי עברו הפלילי אינו מכביד כפי שנטען בבקשה המדינה. בא כוח המשיבים הציג בפניי שורה של פסקי דין המלמדים, לטענתו, על רף הענישה המקובל בעבירות מן הסוג המיוחס למשיבים, וטען כי תקופת מעצרם של המשיבים מתקרבת לסף העליון של הענישה - וזאת מבלי שהורשעו בדין. בנוסף העיר בא כוח המשיבים, כי משיב 2 הודה בחלק מן העבירות המיוחסות לו ואך משום שלסברתו לא ניתן להפריד בין משפטיהם של שני המשיבים (הואיל ומדובר באותם עדים ואותן ראיות), לא הגיש בקשה להפרדת הדיון, ובנסיבות אלה נאלץ להישאר במעצר עד שיסתיים ההליך בעניינו של המשיב 1.

7.        במענה לטענות אלה ציין בא-כוח המשיבה כי עדי התביעה שנוספו היו עדים טכניים, וכי הוספתם לא גרמה לעיכוב משמעותי בקצב ההליך. אשר לטענות המשיבים הנוגעות ליחס בין אורך תקופת המעצר לרף הענישה המקובל בעבירות כגון אלה המיוחסות להם, נטען כי הקשר בין שני אלה איננו קשר ישיר, וכי בהחלטה בעניין הארכת מעצר מושם הדגש על המסוכנות הנשקפת מן המשיבים ועל היעדר אפשרות להפיגה בדרך של חלופה. לגופו של עניין הוסיף בא-כוח המשיבה, כי העונש המירבי הקבוע בחוק ביחס לעבירות המיוחסות למשיבים עומד על שבע שנים, ובנסיבות מחמירות מסוימות עשוי בית המשפט להטיל אף עונש כבד יותר. 

8.        אקדים ואומר כי מאחר שההליך בעניינם של המשיבים תלוי ועומד וחזקת החפות עודנה עומדת להם, אין זה ראוי, לדעתי, לדון בשאלת העונש הצפוי להם אם וכאשר יורשעו. יחד עם זאת אומר, בזהירות המתחייבת, כי בפסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות קיימת מגמת החמרה בנוגע לענישה בעבירות בנשק, לא כל שכן כאשר מדובר בנאשמים בעלי עבר פלילי מכביד (השוו: ע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (לא פורסם, 9.6.10); ע"פ 3361/08 ליבוביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.07); ע"פ 7955/06 כרכור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.1.07); ע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי (לא פורסם, 22.2.07), ע"פ 7949/07 אבקסיס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.2.08)). וממילא, כידוע, בכל הנוגע לשיקולי ענישה, נבחן כל מקרה לפי נסיבותיו ולא ניתן לגזור גזירה שווה מעונש שהוטל על פלוני בנסיבות מסוימות לזה שיוטל על אלמוני בנסיבות אחרות. למשיבים שלפניי עבר פלילי, ונגד אחד מהם (משיב 1) תלויים ועומדים עונשי מאסר מותנים בשל הרשעות קודמות. לכך יש להוסיף, כי המעשים המיוחסים לשניים הם חמורים, שכן מדובר, כאמור, באקדחים גנובים שהוחזקו על-ידי המשיב 1 כשהם טעונים ודרוכים, מוכנים לירי. בנפרד מכך, אין לפניי תשתית לקביעה בשלב זה כי הנפצים שבהחזקתם מואשמים המשיבים מיועדים לצרכי משחק בלבד, כטענתם. בנוסף, למשיבים מיוחסות בכתב האישום עבירה של שיבוש מהלכי משפט. נוכח כל האמור,  לא מצאתי כי ניתן לקבוע כי תקופת המעצר תהא ארוכה יותר מעונש המאסר שייגזר על המשיבים, אם יורשעו בדין.

9.        לגופם של דברים, הדעת אינה נוחה מן העיכובים שאירעו בניהול ההליך. אפשר שהתקלות טכניות שאירעו במהלך ימי הדיונים שהוקצו לפרשת התביעה היו יכולות להימנע. הדברים אמורים ביתר שאת, נוכח העובדה שבשל עיכובים אלה התארכו דיוני ההוכחות, ובשל פגרת בתי המשפט יתקיימו רק בתחילת אוקטובר 2010, למעלה משלושה חודשים ממועד הדיון האחרון. עם זאת, בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי ניתן בנקודת הזמן הנוכחית לשחרר את המשיבים או לחלופין להורות על בחינת שחרורם לחלופת מעצר, ואיני רואה מנוס מהיעתרות לבקשה. המסוכנות הנשקפת מן המשיבים - שעל התשתית שמהן היא נלמדת עמדנו לעיל - הינה ברורה, ועברם הפלילי אינו מסייע בסתירתה של חזקה זו. אשר לקצב התקדמות ההליך, הרי שהדיון בעניינם של המשיבים נקבע לעוד כשבועיים ימים, ובמסגרתו תסתיים - באיחור מה - פרשת התביעה. הגם שבהחלטת בית משפט השלום מיום 30.6.10 צויין כי התיק נקבע "לשמיעת כל העדים וסיכומים", נוכח הצפי שעליו עמד בא-כוח המשיבים, לא ניתן לשלול את הצורך בקיומן של ישיבות נוספות. אם כך יקרה, הרי בהתחשב בתקלות שארעו ובהתמשכות ההליך עד כה, יקבע בית משפט השלום מועדים סמוכים ככל האפשר מבחינת יומן בית המשפט לדיונים הנוספים, על מנת שניתן יהיה לסיים את ההליך בהקדם ככל שניתן.

           נוכח האמור, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מתאריך 22.9.10 או עד למתן פסק-דין בת"פ 27113-12-09 בבית משפט השלום בנצרת, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, י"ד בתשרי התשע"א (22.9.10).

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: